אז הפעם בעברית (בהשראת מישהי חשובה

אז אם פעם קודמת כתבתי על דברים שראיתי מחוץ לעצמי ואיך שאני חוויתי את הדברים שאותם ניסיתי לספוג, הפעם ננסה לעשות משהו קצת אחר, ונדבר על האנשים.
אפשר לטייל בשני אופנים שונים לחלוטין, וההבדל הוא רק בפרספקטיבה: אתה יכול לטייל ולחפש את המקומות שאותם אתה רוצה לראות, לחפש מקומות יפים, מכוערים, נעימים, פסטורליים, מהממים, בקיצור - מקומות. ומה שתראה זה מה שתקבל, אתה הולך לראות משהו שאתה מצפה לראות. שזה אופן אחד,
האופן השני הוא לטייל ולחפש את האנשים במקומות. וזאת חוויה אחרת לגמרי. כי אנשים יכולים להיות כל מיני דברים, הם יכולים להפתיע ולאכזב, לשמח להעציב וכו וכו. ואולי תגידו לי שגם מקומות יכולים לעשות את אותו דבר, וזה אולי קצת נכון, אבל אנשים תמיד יפתיעו, וזה ההבדל הגדול.

אני מטייל אולי בקושי שבוע ואני חושב שחוויתי את עצמי בכל כך הרבה אופנים שונים ביחס לאנשים שפגשתי, בין אם זה משפחה שלוקחת אותך הביתה ונותנת לך להרגיש בבית, ולבין אנשים שלא ראית המון זמן, ואתה נפגש איתם שוב והם מזכירים לך איפה היית עם עצמך באותה תקופה. ואפשר גם להפגש עם אנשים שבחיים לא הכרת, ואלי בחיים לא תראה שוב, אבל שיחה שלוקחת אותך למקומות מפתיעים, ומפגש אנושי שהבסיס בו הוא הרצון להפגש.
עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, לא הפכתי להיפי בין יום, ואני לא נפגש ככה עם כל דבר, כי "לזרוע קארמה טובה חוזרת אליך תמיד"ובלה בלה בלה, אני יכול להיות מאוד ביקורתי במפגשים כאלה, אפילו כלפי עצמי בתוך הסיטואציות ובתוך השיחות, אבל עכשיו זה הזמן להפתח לחוויות חדשות, לאנשים חדשים ולראות לאן זה יקח.
ואולי פשוט כי אין לי שום ברירה אחרת, אין לי תוכנית ברורה ואני לא יודע לאן אני יגיע, אז האנשים שאני פוגש באמצע הדרך הם כל מה שיש לי.
וזה די הרבה.

מחר אני מתחיל את המיונים, אני די רגוע לגבי זה, כי מה שיהיה יהיה. מהנקודה הזאת כל מה שנשאר לי זה להיות אני,
וזה די הרבה
,cheesy, אני יודע
אבל זה מה שיצא